<h1>סמ"ק מצוריך סימן ט'</h1>
<h2>דף ט:</h2>
לאהוב חבירו כדכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוךא). ובכלל זה הבאת שלום שבין אדם לחבירו ומכריעו לכף זכות. לאהוב חבירו, אמר רבי עקיבא (תורת כוהנים פרק ד') כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך והוסיף בן עזאי [גדול] ממנו כי בצלם אלו' עשה את האדם (בראשית ט') פירוש אף על פי שאינו מקפיד על כבוד עצמו יש לו להקפיד על כבוד הבריות, ובכלל מצוה זו הבאת שלום שבין אדם לחבירו ודוד המלך עליו השלום כתב בספרו (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו. ודע והבן כי מאד גדול השלום דאמר רבי יוחנן (שבת קכ"א) בית ראשון למה נחרב על שהיו בו שלוש עבירות עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, בית שני למה נחרבב) מפני שנאת חנם שהיה בו ונרמז בתחילת איכה בראשי תיבות א'י'ב'ה ר'ע'ה'ג) וזה דבר הנראה [לעינים] שעונש שנאת חנם גדול מאוד כי אותן שהיו בהן ג' עבירות הללו נגאלו מיד אחר ע' שנה ואותן שהיו בהן שנאת חנם לא נגלה קיצםד), ודע כי מאוד גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שינה בו אפילו ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם אין מידת הדין יכולה ליגע אליהן שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו אבל חלק לבם עתה יאשמו, וצא ולמד מדור המבול ומדור הפלגה איזה חטאתם מרובה דור הפלגה שפשטו ידם בעיקר שנאמר (בראשית י"א) ונעשה לנו שם ודור המבול לא פשטו ידיהם בעיקר ואילו נשטפו ואילו לא נשטפו אלא דור המבול לפי שהיו גזלנים והיו שונאים זה את זה נשטפו ובדור הפלגה כתיב בהו [שם] ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, וגדול השלום שהרי ביקש הקב"ה כלי לברך בו את ישראל ולא מצא כלי מחזיק כל הברכות אלא השלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, (עוקצין פרק ג' משנה י"ב), וברכת כהנים נמי חותמת בשלום ושמונה עשרה נמי חותם בשלום. ואם יודע אדם שחטא לחבירו אל יתבייש לשאל ממנו מחילה ואפילו הוא נחשב לגדול וחבירו נחשב לכלום כי כולנו בני איש אחד אנחנו ומצינו (יומא פ"ז) רב שהיה גדול הדור הוה ליה מילתא בהדיא ההוא טבחא בערב יום הכיפורים הלך לבית אותו טבח לפייסו ופיו הכשילו לאותו טבח ואמר למה בא רב לכאן ונשרה הקרדום מידו והרגה לאותו טבח, כל שכן שיש לו לכל אדם לבקש מחילה מחבירו דאית ליה מילתא בהדיא שאפילו נותן לו כל הממון שבעולם אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה שנאמר (בראשית כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך, ומניין (ב"ק צ"ב) שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל בעדך וגו', ודין הוא שימחול לו שהרי הוא צריך שימחול לו הקב"ה מה שעיוות, וידוע (ר"ה י"ז) שאם לא ימחול לו אין הקב"ה מוחל לו שנאמר (מיכה ז') נושא עון ועובר על פשע למי הוא נושא עון למי שהוא עובר על פשע, וכן מצינו (תענית כ"ה) ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ובא רבי עקיבא ואמר אבינו מלכינו ונענה יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו, ואם לא מחל אדם בפעם ראשון ובקש ממנו עד ג' פעמים ויותר לא יבקשה) [ואם] מת יביא י' בני אדם על קברו ויאמר חטאתי לה' אלו' ישראל ולפלוני זה שדיברתי עליו. אשוב לענין הראשון כמה קשה המחלוקת (רש"י פ' קורח) שהרי בית דין של מטה אין מענישין עד י"ג שנה ובית דין של מעלה עד כ' ובמחלקתו של קורח נאבדו אפילו יונקי שדים וגם מותר לספר לשון הרע (ירושלמי פאה פ"א ה"א) על בעלי מחלוקת שנאמר (מלכים א') ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך וגם אמרו (שם) מפני מה נהרג אדוניה בן חגית עילה מצאו להרוג בעלי המחלוקת (ילקוט עמוס תקמ"ט), גם משל הקדמוני יהיה לעד אם יקשור אדם ג' שבטים ביחד גיבור שבגבורים לא ישברם ואם הם יחידים חלש שבחלשים קל ישברם. והנה לכל השנאות יש תקנה חוץ מאותה שהיא מפני הקנאה לכן ירחיק אדם בכל לבו מן הקנאה כי היא מוציא אותו מן העולם כמו שאמרו חכמים (אבות פרק ד') גם מביאה רקב בעצמות שנאמר (משלי י"ד) ורקב עצמות קנאה, ואשרי מי שאין לו קנאה כרב אחאי בר יאשיה שלא נרקבו עצמותיו (שבת קנ"ב)ו). א) דעלך סני לחברך לא תעביד (שבת ל"א). ב) דקים לן שגדולים בתורה היו ובגמילות חסדים. ג) ושנאת חנם איבה רעה שהעושה דבר לחבירו יודע לפייסו אבל שנאת חנם אינו יודע לפייסו, שמעתי. ד) ויש ליתן טעם קצת גם לתשובת המינים כי בבית ראשון שהיו בו ג' עבירות מיד כשגלו חזרו בהן אבל בית שיני שחרב מפני שנאת חנם עדיין לא פסקא ואעפ"י כן הקב"ה בעיתה יחישנה ויסיר שנאת חנם מבנינו שנאמר (ישעיה י"א) וסרה קנאת אפרים. [סמ"ק]. ה) כמו שאמר משה אנא שא נא, שמעתי. ו) תניא (בבא מציעא נ"ח) רבי יהודה אומר לא יתלה עצמו על המקח כשאין לו דמים שהוא המסור ללב וכן נאמר בו ויראת, (ויקרא כ"ה). תניא פרק הזהב (דף נ"ט) עם שאתך בתורה ובמצות אל תונו לא הזהיר הכתוב אלא על יראי השם. ואמרינן במדרש אם הונה אותך אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך, ע"כ. מאי דכתיב (יהושע ט"ו) קינה ודימונה ועדעדה רב גביהא אמר ביה טעמא כל מי שיש לו קנאה — פי' כעס — על חבירו, פ"ה מחמת צער שצערו, ודומם עליה ומסירה מלבו הקב"ה עושה לו דין צקלג ודמונה וסנסנה אמר רב אחא כל מי שיש לו צעקת לגימה, שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו, ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, עכ"ל. פ"ק דגיטין (דף ז'), מצאתי. דרש בר קפרא רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותא, מעשה באשה שהלכה לשאב מים ונזדמנו לה מעיין מגן עדן ואחרה לבא ובא בעלה וכעס ושיבר כדה ונפלו המים על רגלו וחייתה המכה היינו לא עלה בידו אלא רגזנותו דאם לא היה כעסן היה מוכר אותן בדמים יקרים. עכ"ל פ"ק דקידושין. (דף מ"א). אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, בג' דברים גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון זה בממונו וזה בגופו זה נאמר ויראת וזה לא נאמר ויראת, וכל הצועק מאונאת דברים נענה מיד שנאמר (ויקרא כ"ה) כי אני ה'. תניא בתורת כהנים (פרשת בהר) לא תונו באונאת דברים הכתוב מדבר כיצד אם
היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים לא יאמר לו פה שאכל נבילות יבא וילמוד תורה, אם היו יסורין
באים עליו לא יאמר לו זכור נא מי הוא נקי ואבד, ובכלל זה השואל דברי חכמים למי שאינו יודע שזה דבר המסור ללב, וכן היו חביריו מבקשין ממנו תבואה לא יאמר לכו אצל פלוני ויודע שלא מכר תבואה לעולם. (בבא מציעא נ"ח) אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצוייה אונואתה קרובה לבא — פי' נפרעין ממנו לאלתר דאר"א מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה ושערי דמעה לא ננעלו שנאמר (תהלים ל"ט) ואל דמעתי אל תחרש. אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה באה לביתו אלא על עסקי תבואה שנאמר (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום וכו' א"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצוייה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית י"ב) ולאברם הטיב בעבורה, אמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו נשיכו כי היכי דתתע[ת]רו, פרק הזהב (ב"מ נ"ט). ואמרינן במסכת מגילה (כ"ה ע"ב) האי מאן דסני שומעניה — פי' שיצא עליו שם רע — בודאי שרי לבזויי בג' וש', פי' גייפא שטייא, פי' אחר בין גויה בן שפחה, פ"א גערה שמתא, כרב יהודה (מו"ק י"ז) נידה תלמיד דסני שומעני. ואמר נמי האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרייה עבריינה, לשון סמ"ג. (הלכות אונאות קע"א).
<h2>דף פז.</h2>
לאהוב חבירו כדכתיב (ויקרא י"ט) ואהבת לרעך כמוךא). ובכלל זה הבאת שלום שבין אדם לחבירו ומכריעו לכף זכות. לאהוב חבירו, אמר רבי עקיבא (תורת כוהנים פרק ד') כלל גדול בתורה ואהבת לרעך כמוך והוסיף בן עזאי [גדול] ממנו כי בצלם אלו' עשה את האדם (בראשית ט') פירוש אף על
פי שאינו מקפיד על כבוד עצמו יש לו להקפיד על כבוד הבריות, ובכלל מצוה זו הבאת שלום שבין אדם לחבירו ודוד המלך עליו השלום כתב בספרו (תהלים ל"ד) בקש שלום ורדפהו. ודע והבן כי מאד גדול השלום דאמר רבי יוחנן (שבת קכ"א) בית ראשון למה נחרב על שהיו בו שלוש עבירות עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים, בית שני למה נחרבב) מפני שנאת חנם שהיה בו ונרמז בתחילת איכה בראשי תיבות א'י'ב'ה ר'ע'ה'ג) וזה דבר הנראה [לעינים] שעונש שנאת חנם גדול מאוד כי אותן שהיו בהן ג' עבירות הללו נגאלו מיד אחר ע' שנה ואותן שהיו בהן שנאת חנם לא נגלה קיצםד), ודע כי מאוד גדול השלום שהקדוש ברוך הוא שינה בו אפילו ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם אין מידת הדין יכולה ליגע אליהן שנאמר (הושע ד') חבור עצבים אפרים הנח לו אבל חלק לבם עתה יאשמו, וצא ולמד מדור המבול ומדור הפלגה איזה חטאתם מרובה דור הפלגה שפשטו ידם בעיקר שנאמר (בראשית י"א) ונעשה לנו שם ודור המבול לא פשטו ידיהם בעיקר ואילו נשטפו ואילו לא נשטפו אלא דור המבול לפי שהיו גזלנים והיו שונאים זה את זה נשטפו ובדור הפלגה כתיב בהו [שם] ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, וגדול השלום שהרי ביקש הקב"ה כלי לברך בו את ישראל ולא מצא כלי מחזיק כל הברכות אלא השלום שנאמר (תהלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, (עוקצין פרק ג' משנה י"ב), וברכת כהנים נמי חותמת בשלום ושמונה עשרה נמי חותם בשלום. ואם יודע אדם שחטא לחבירו אל יתבייש לשאל ממנו מחילה ואפילו הוא נחשב לגדול וחבירו נחשב לכלום כי כולנו בני איש אחד אנחנו ומצינו (יומא פ"ז) רב שהיה גדול הדור הוה ליה מילתא בהדיא ההוא טבחא בערב יום הכיפורים הלך לבית אותו טבח לפייסו ופיו הכשילו לאותו טבח ואמר למה בא רב לכאן ונשרה הקרדום מידו והרגה לאותו טבח, כל שכן שיש לו לכל אדם לבקש מחילה מחבירו דאית ליה מילתא בהדיא שאפילו נותן לו כל הממון שבעולם אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו מחילה שנאמר (בראשית כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך, ומניין (ב"ק צ"ב) שלא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל בעדך וגו', ודין הוא שימחול לו שהרי הוא צריך שימחול לו הקב"ה מה שעיוות, וידוע (ר"ה י"ז) שאם לא ימחול לו אין הקב"ה מוחל לו שנאמר (מיכה ז') נושא עון ועובר על פשע למי הוא נושא עון למי שהוא עובר על פשע, וכן מצינו (תענית כ"ה) ברבי אליעזר שירד לפני התיבה ואמר כ"ד רננות ולא נענה ובא רבי עקיבא ואמר אבינו מלכינו ונענה יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו, ואם לא מחל אדם בפעם ראשון ובקש ממנו עד ג' פעמים ויותר לא יבקשה) [ואם] מת יביא י' בני אדם על קברו ויאמר חטאתי לה' אלו' ישראל ולפלוני זה שדיברתי עליו. אשוב לענין הראשון כמה קשה המחלוקת (רש"י פ' קורח) שהרי בית דין של מטה אין מענישין עד י"ג שנה ובית דין של מעלה עד כ' ובמחלקתו של קורח נאבדו אפילו יונקי שדים וגם מותר לספר לשון הרע (ירושלמי פאה פ"א ה"א) על בעלי מחלוקת שנאמר (מלכים א') ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך וגם אמרו (שם) מפני מה נהרג אדוניה בן חגית עילה מצאו להרוג בעלי המחלוקת (ילקוט עמוס תקמ"ט), גם משל הקדמוני יהיה לעד אם יקשור אדם ג' שבטים ביחד גיבור שבגבורים לא ישברם ואם הם יחידים חלש שבחלשים קל ישברם. והנה לכל השנאות יש תקנה חוץ מאותה שהיא מפני הקנאה לכן ירחיק אדם בכל לבו מן הקנאה כי היא (מוציא אותו) [מוציאתו] מן העולם כמו שאמרו חכמים (אבות פרק ד') גם מביאה רקב בעצמות שנאמר (משלי י"ד) ורקב עצמות קנאה, ואשרי מי שאין לו קנאה כרב אחאי בר יאשיה שלא נרקבו עצמותיו (שבת קנ"ב)ו). א) דעלך סני לחברך לא תעביד (שבת ל"א). ב) דקים לן שגדולים בתורה היו ובגמילות חסדים. ג) ושנאת חנם איבה רעה שהעושה דבר לחבירו יודע לפייסו אבל שנאת חנם אינו יודע לפייסו, שמעתי. ד) ויש ליתן טעם קצת גם לתשובת המינים כי בבית ראשון שהיו בו ג' עבירות מיד כשגלו חזרו בהן אבל בית שיני שחרב מפני שנאת חנם עדיין לא פסקא ואעפ"י כן הקב"ה בעיתה יחישנה ויסיר שנאת חנם מבנינו שנאמר (ישעיה י"א) וסרה קנאת אפרים. [סמ"ק]. ה) כמו שאמר משה אנא שא נא, שמעתי. ו) תניא (בבא מציעא נ"ח) רבי יהודה אומר לא יתלה עצמו על המקח כשאין לו דמים שהוא המסור ללב וכן נאמר בו ויראת, (ויקרא כ"ה). תניא פרק הזהב (דף נ"ט) עם שאתך בתורה ובמצות אל תונו לא הזהיר הכתוב אלא על יראי השם. ואמרינן במדרש אם הונה אותך אתה רשאי להונותו שאינו קרוי עמיתך, ע"כ. מאי דכתיב (יהושע ט"ו) קינה ודימונה ועדעדה רב גביהא אמר ביה טעמא כל מי שיש לו קנאה — פי' כעס — על חבירו, פ"ה מחמת צער שצערו, ודומם עליה ומסירה מלבו הקב"ה עושה לו דין צקלג ודמונה וסנסנה אמר רב אחא כל מי שיש לו צעקת לגימה, שגוזל ממנו ויורד לחייו לשערי מזונותיו, ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, עכ"ל. פ"ק דגיטין (דף ז'), מצאתי. דרש בר קפרא רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותא, מעשה באשה שהלכה לשאב מים ונזדמנו לה מעיין מגן עדן ואחרה לבא ובא בעלה וכעס ושיבר כדה ונפלו המים על רגלו וחייתה המכה היינו לא עלה בידו אלא רגזנותו דאם לא היה כעסן היה מוכר אותן בדמים יקרים. עכ"ל פ"ק דקידושין. (דף מ"א). אמר רב חסדא כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה, בג' דברים גדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה ניתן להישבון וזה לא ניתן להישבון זה בממונו וזה בגופו זה נאמר ויראת וזה לא נאמר ויראת, וכל הצועק מאונאת דברים נענה מיד שנאמר (ויקרא כ"ה) כי אני ה'. תניא בתורת כהנים (פרשת בהר) לא תונו באונאת דברים הכתוב מדבר כיצד אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים, אם היה בן גרים לא יאמר לו פה שאכל נבילות יבא וילמוד תורה, אם היו יסורין באים עליו לא יאמר לו זכור נא מי הוא נקי ואבד, ובכלל זה השואל דברי חכמים למי שאינו יודע שזה דבר המסור ללב, וכן היו חביריו מבקשין ממנו תבואה לא יאמר לכו אצל פלוני ויודע שלא מכר תבואה לעולם. (בבא מציעא נ"ח) אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצוייה אונואתה קרובה לבא — פי' נפרעין ממנו לאלתר דאר"א מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפילה ושערי דמעה לא ננעלו שנאמר (תהלים ל"ט) ואל דמעתי אל תחרש. אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו שאין מריבה באה לביתו אלא על עסקי תבואה שנאמר (תהלים קמ"ז) השם גבולך שלום וכו' א"ר חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין ברכה מצוייה בביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר (בראשית י"ב) ולאברם הטיב בעבורה, אמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו נשיכו כי היכי דתתע[ת]רו, פרק הזהב (ב"מ נ"ט). ואמרינן במסכת מגילה (כ"ה ע"ב) האי מאן דסני שומעניה — פי' שיצא עליו שם רע — בודאי שרי לבזויי בג' וש', פי' גייפא שטייא, פי' אחר בין גויה בן שפחה, פ"א גערה שמתא, כרב יהודה (מו"ק י"ז) נידה תלמיד דסני שומעני. ואמר נמי האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרייה עבריינה, לשון סמ"ג. (הלכות אונאות קע"א).
